עמיקם חרל"פ ושות' - משרד עורכי דין

בתאונה מחרידה שבה נהרגו אם ובנה, האם היתה פרופ' לרפואה מובילה בתחום הראומטולוגי בישראל, בנה היה אברך בעל כישורים יוצאי דופן ואב ל- 11 ילדים.

כתוצאה מהתאונה נותרו משפחות המנוחים עם שבר רגשי וכלכלי עצום, זאת בין היתר מאחר והמנוחה בשלל תואריה וניסיונה העשיר השתכרה שכר שהיה בו כדי לאפשר תמיכה וסיוע גם לילדיה ולנכדיה.

בשל סעיף הקיים בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, אשר קובע כי לא יובא בחשבון שכר העולה על שילוש השכר הממוצע במשק, נוצר מצב אבסורדי בפסיקת הפיצויים בשל טענת חב' הביטוח, טיעון אשר התקבל בשני ערכאות (שלום ומחוזי).

הטיעון היה שמחד הכנסתה של המנוחה תוגבל לתקרת שילוש השכר הממוצע במשק ומנגד ינוכה משכר זה שווי הפנסיה המשתלמת לבעלה.

טענה זו שהתקבלה על ידי שתי ערכאות (שלום ומחוזי), גרמה לכך שסכום הפיצוי שנפסק הוקטן בכ-2/3 !!!!!.

דהיינו העיזבון קיבל כ- 1/3 מהנזק שנגרם.

לאור פסיקות ביהמ"ש השלום והמחוזי הוגשה בקשה לרשות ערעור לביהמ"ש העליון, שכן ברגיל לא ניתן לערער פעם שלישית.

ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור וקבע שניכוי הטבת הפנסיה תתבצע מהסכומים שמעל שילוש השכר הממוצע במשק, סכום שאינו מובא ממילא בחישוב ההפסדים בשל ההגבלה בחוק האמורה לעיל.

תוצאה זאת הביאה להגדלת הפיצוי שנפסק בביהמ"ש השלום ובמחוזי באופן ניכר, דבר אשר הוביל לתוצאה צודקת והולמת יותר כלפי עיזבונה של פרופ' קפלינסקי נעמי ז"ל.

1.                המצב המשפטי כפי שהינו כיום הוא, כי כל הטיפולים הרפואיים, מבלי יוצא מן הכלל, הכלולים במסגרת סל הבריאות, משולמים על ידי קופת החולים בלבד. יתרה מכך, אם בעבר, התובע היה נדרש לשלם השתתפות עצמית, הרי שכיום גם עניין זה ירד מן הפרק, כאשר הטיפולים הנ"ל הוצאו מתוחלת הפוליסה המבטחת. בכדי לבטל את המערך המורכב של ההתחשבנות שהייתה בעבר בין קופות החולים לבין חברות הביטוח, הוחלט כי פעם בתקופה, ישלמו חברות הביטוח X סכום עבור כלל הטיפולים הניתנים, ובכך יצאו ידי חובתם. מהבחינה המעשית, מועבר הסכום אל קרנית, המעבירה אותו למוסד לביטוח לאומי, שבתורו מחלק את הכספים בין קופות החולים ואולם, הסדר זה, הוביל את חברות הביטוח לכפור בעמדת קופת החולים, באשר להיכללותו של טיפול כזה או אחר במסגרת סל הבריאות. במצב שכזה, נפגע תאונת דרכים, הנזקק לטיפול רפואי דחוף, החל מתרוצץ בין הקופה ובין חברת הביטוח – כאשר שני אלו, כל אחת מהן, טוענות כי השנייה צריכה ואמורה לממן את הטיפול. מצב בלתי נסבל זה, גרם לעוגמת נפש גדולה לנפגע, אשר במקום להתרכז בריפוי שלו, החל מתעסק עם ויכוחים בירוקראטיים חסרי תכלית אל מול הגורמים הנ"ל, וגרוע מכך, נותר ללא כל טיפול.

2.                פסק הדין מאשר וקובע, כי למעשה על בסיס האמור בחוק כיום, לא ניתן אלא לאשרר את העובדה, כי באשר לשאלת סוג והיקף הטיפולים הכלולים במסגרת סל הבריאות – זו שאלה שנותרה בסמכות בית הדין לעבודה, ואולם לבית המשפט האזרחי, בהחלט יש הסמכות לדון בכך, במסגרת סמכותו הנגררת, באופן טבעי, לנוכח המחלוקת שהינה גם רלוונטית, בהליך האזרחי. יחד עם זאת, בהחלט יתכן מצב בעייתי מאוד, שבו יתקבלו פסיקות סותרות על אותו עניין – הן בבית המשפט האזרחי והן בבית הדין לעבודה, ובהקשר זה, באם תתרחש סיטואציה שכזו, וודאי יידרש לה בית המשפט העליון בעתיד.

3.                כן קובע פסק הדין, כי במסגרת הליך של "תשלום תכוף" בתאונות דרכים (הכוונה להליך קדם שבו מתאפשר ליתן לנפגע תאונת דרכים פיצוי מוקדם, בכדי לאפשר לו, בין היתר, תנאי מחייה סבירים), ניתן יהיה לפסוק כי חברת הביטוח תישא בעלות טיפולים רפואיים, ככל שתוצגנה ראיות לכאורה לכך שטיפול כזה או אחר, אינו מצוי במסגרת סל הבריאות.  

4.                בית המשפט למעשה "מבקר" את השיטה כפי שמונהגת כיום, כאשר הוא מציין כי התיקון לחוק לא השיג את ייעדו. באופן עקרוני, בעוד התיקון לחוק נועד למנוע את מערך ההתחשבנות המקיף בין קופות החולים לחברת הביטוח, הרי שאותו מנגנון, יצר מערך נוסף, חדש – כאשר הפעם, הנפגע הינו צד עיקרי בו. כלומר בעוד שפעם המאבק בעיקר היה בין קופת חולים לחברת הביטוח, היום המאבק הינו משולש – קופת חולים, נפגע תאונת דרכים, חברת ביטוח. ולהלן הציטוט הרלוונטי מתוך פסק הדין: "קשיים אלה, ביישום התיקון לחוק הפיצויים מותירים ספק משמעותי באשר למידה שבה יש בכוחו של התיקון, במתכונתו הנוכחית, להביא להגשמת מלוא התכליות המונחות בבסיסו".  

5.                ואולם, וכאן העיקר, בית המשפט למעשה קיבל את ההסדר שאנו הצענו, באשר להתנהלות כל הצדדים, וזהו ההסדר כפי שאושר על ידי בית המשפט המחוזי, ובית המשפט העליון אישר אותו, וההסדר הינו כדלהלן – "ככל שקיימת מחלוקת בשאלה האם טיפול מסויים כלול בסל הבריאות וחברת הביטוח אינה צריכה לפצות את הנפגע בגינו או שמא הוא אינו כלול בסל ועל חברת הביטוח לפצות את הנפגע בגינו, בידי הנפגע לזמן למתן עדות את נציג קופת החולים אשר יעיד אלו שירותים הם עתידים לספק לנפגע ואלו לאו, ובהתאם לכך יושת התשלום על חברת הביטוח. כל שתסרב קופת החולים לשלם, יוטל על חברת הביטוח, והתוצאה היא כי זכותו של הנפגע לקבלת פיצויים לא תפגע. לכל היותר, אם תסבור חברת הביטוח כי קופת החולים מסרבת שלא בצדק ושלא על פי דין להעניק שירות רפואי מסוים, היא יכולה לפנות בעניין זה, כמי שבאה בנעלי התובע והיטיבה את נזקיו, לבית הדין לעבודה". זהו הסדר חשוב ומשמעותי, המפחית את "העול" שהוטל על התובע מהבחינה הזו, ומחזיר את ההתדיינות אל חברת הביטוח אל מול הקופה במסגרת אחרת.  

6.                יחד עם זאת, בית המשפט העליון סייג את הדברים, כאשר ציין כי אף שעדותו של נציג קופת חולים תהא בדרך כלל הראיה המרכזית לעניין שאלת היכללותו של טיפול מסוים בסל הבריאות, אין היא סוף פסוק ושיקל הדעת הסופי בשאלה זו נתון לבית המשפט על פי מכלול הראיות שיבואו לפניו ועל פי המשקל שיעניק לכל אחת מהן.

ערעור שהוגש ע"י אלמנתו וילדיו של חייל בקבע אשר שם קץ לחייו בירייה בעת שירותו בשל התדרדרות במערכת יחסים בבסיס שהובילה נגדו לאשמות שווא.

קצין התגמולים סירב להכיר במשפחתו ע"פ חוק משפחות חיילים שנספו במערכה .
קצין התגמולים טען כי אין קשר סיבתי בין תנאי השירות וההתאבדות ולכן דין התביעה להדחות.

בבימ"ש נפרשה מערכת היחסים בעדויות שנמסרו ע"י החיילים והמפקדים המעורבים בפרשיה.
הוכח כי מותו של המנוח נגרמה בשל תנאי שירותו.
בימ"ש קיבל טענת התובעים כי יש קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין תנאי השירות כפי שהוכחו בבימ"ש וההתאבדות.
לפיכך קבע בימ"ש כי על קצין התגמולים להכיר במשפחתו ע"פ חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום).

זוהי פרשיה סבוכה שנדונה בפני כמה ערכאות עד שהתובע סוף סוף מיצה את זכותו.

הנכה יליד 1969 התגייס לצבא לשירות קרבי כאשר במהלך שירותו עלה על שירטון מערכת יחסיו עם מפקדיו דבר שגרר התנכלויות מצידם שגרמו לפרוץ מחלת הסכיזופרניה.
התובע שהשתחרר בפרופיל 21.
התובע פנה לקצין התגמולים בתביעה להכרה במצבו כקשור ונובע מהשירות תוך צירוף חוות דעת פסיכיאטרית המאבחנת סכיזופרניה שנגרמה עקב השירות. קצין התגמולים דחה התביעה.
קצין התגמולים טען כי התביעה התיישנה שכן הוגשה לאחר חלוף 3 שנים ממועד השחרור.
ועדת הערר בתיק ו.ע. 2099/01 שלום ת"א, קיבלה לה טיעון זה וקבעה כי יש למחוק התביעה.

על החלטה זו הוגש ערעור לבימ"ש המחוזי (ערעור אזרחי 98 /3876) אשר קיבל טענתנו וקבע כי המדובר "בחבלה רשומה" המאריכה את תקופת ההתיישנות.
לפיכך חזר התיק לבירור הקשר הסיבתי בין תנאי השירות והסכיזופרניה , בפני ועדת הערר.
לאחר שמיעת עדויות ומומחים בתחום הפסיכיאטריה, ועדת הערר קיבלה את ערעור באופן חלקי וקבעה קשר סיבתי של 50% לשירות הצבאי.

ערעור לביהמ"ש המחוזי ע"א (מחוזי תל אביב) 1545/06 הביא להכרה מלאה בקשר הסיבתי המשפטי בין השירות לבין מצבו של התובע- 100% הכרה.

משרדינו יצג בעלים של מחסן אשר נפרץ ותכולתו נגנבה. חברת הביטוח טענה כי מדובר בביום הפריצה והגניבה ובכל מקרה לא הוכח כי היו סימני פריצה גלויים לעין בחדירה אל בית העסק ( מנעולי בית העסק נעלמו ) ולכן אין כיסוי ביטוחי בפוליסת הביטוח. עוד נטען כי האזעקה במקום נוטרלה עם הקוד שהיה ידוע לגנבים, כנראה ולכן אין כיסוי ביטוחי.
בית המשפט דחה את טענות חברת הביטוח וקבע, בין היתר, כי מאחר ובפוליסת הביטוח נכתב גם כי פריצה שארעה לעסק באמצעות (מפתחות שהושגו שלא כדין ) גם מכוסה ומאחר ולא הוכח כי מי מבעלי העסק נתן את מפתחות העסק לאחר ( שלא כדין ) כדי שיבצע פריצה, יש כיסוי ביטוחי והמבוטחים קיבלו את מלוא תגמולי הביטוח.

בעת התאונה היה התובע בן 14, חניך בתנועת הצופים העבריים.
בעת פעילות שהתקיימה בחצר בי"ס שיחק התובע במשחק "3 מקלות" עם חבריו ובעת שביצע קפיצה התנגש בחניך אחר שרכב על אופניים. התובע נפגע ברגל ימין ושורש כף יד ימין, נגרמו לו שברים. ביהמ"ש העמיד נכותו הרפואית של התובע בשיעור 11.56%, את נכות התפקודית בשיעור 6%. בית המשפט קיבל טיעונינו שבסיטואציה שנוצרה תוך כדי פעולה של הצופים אחריות התנועה והמדריכים הינה מלאה ואין רשלנות תורמת של החניך .
ביהמ"ש פסק סך של 75,000 ₪ בגין כאב וסבל (עוגמת נפש) וסך של 147,000 ₪ בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד ובסה"כ 222,000 ₪.

משרדינו יצג בעל טרקטור בשווי של כ- 465,000 ₪ אשר נגנב וחברת הביטוח דחתה את תביעתו.
בית המשפט פסק, בהחלטה תקדימית, כי מקום בו חברת ביטוח לא השיבה למבוטח על תביעתו בתקופה הקבועה בחוק ולא נימקה מדוע אין היא משלמת לו תגמולי ביטוח בגין הגניבה, לא תהיה רשאית להתגונן בבית המשפט כנגד התביעה בטענה כל שהיא.
עוד פסק בית המשפט שמקרה כזה ( בו חברת הביטוח לא מפרטת במכתב את נימוקי דחית התביעה ) הוא התנהגות בחוסר תם לב של המבטחת והמבוטח זכאי לקבל, בנוסף לפיצויים שמגיעים לו, גם פיצויים עונשיים . במקרה הזה, קיבל התובע, בנוסף לפיצויים שמגיעים לו, הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי דינו גם פיצוי נוסף בסך של כ- 130,000 ₪ בגין כך.
לא הוגש ערעור על פסק הדין.
כיום, תלויה ועומדת בפני בית המשפט תביעה נוספת על סך של כ- 230,000 ₪ בגין הנזקים העקיפים שנגרמו לתובע עקב המחסור בטרקטור.

תביעת רשלנות רפואית נגד בי"ח מאיר בכפר סבא. התובע הגיע לבית החולים עם תלונות על כאבים באשכים, כאשר תלונה זו לא נבדקה ולא נערכה בחינה ושלילה של תסביב אשך. חרף הכחשות בית החולים בית המשפט השתכנע שאכן הטפול היה רשלני ובית החולים לא בדק את התובע כיאות , מה גם שהתיזה שהציג בית החולים לעניין התפתחות תסביב האשך קרסה בחקירה נגדית של מומחי בית החולים .
התוצאה היתה שבית החולים חוייב ב80% מנזקי התובע בגין אובדן האשך .

משרדנו ייצג את התובע בפסק הדין העקרוני והראשון מסוגו בו עלתה שאלת הכסוי הביטוחי לנהג אשר ביום התאונה לא היה לו רשיון נהיגה בר תוקף שכן לא חידש אותו עקב קנסות חניה . בית המשפט קיבל טענותינו ונפסק שגם במקרה זה יש כיסוי ביטוחי חרף אי התשלום (ובלבד שלא חלפה שנה מיום פקיעת הרשיון ). התובע זכה לפיצוי בגין פציעתו .