• נזקי גוףת.א. (שלום ירושלים) 8518/04 ש.א. נ' סהר חברה לביטוח בע"מ

    תביעת עזבונו ויורשות של המנוח שהיה בן 28 כשנהרג בת"ד.
    התובעות הינן אלמנתו וביתו של המנוח אשר עבד למחייתם כנהג משאית וביצע הובלות בשוק החופשי.
    אלמנתו הייתה כבת 16.5 במועד התאונה וביתו כבת 9 חודשים בלבד !!

    הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה שכן יש לראות במנוח כמי שנהג ללא רישיון נהיגה מאחר וע"פ רישום של משרד הרישוי הוברר כי זה האחרון המליץ על זימונו לבדיקה טרם יוארך תוקף רישיונו, מה שלא התבצע בפועל.
    לטענת חברת הביטוח על המנוח היה לפנות למשרד הרישוי לביצוע הבדיקה (גם אם לא הוכח שזומן אליה), ומשלא עשה כן יש לראות בו כמי שנהג ללא רישיון.
    בימ"ש דחה טענת חברת הביטוח לפיה לנהג לא היה רישיון תקף לאור ההלכה הפסוקה אותה הצגנו בבימ"ש לפיה כל עוד לא הוכח באופן פוזיטיבי על ידיעת הנהג כי רישיונו נשלל/הותלה, יש לראותו כמי שנוהג עם רישיון תקף.

    מחלוקת נוספת שהתעוררה היא מהו בסיס שכרו של המנוח מעסק ההובלות, אשר יהווה אמת מידה לפסיקת שיעור הפיצויים להן זכאיות התובעות.
    זאת מאחר והתובע לא דיווח על מלא הכנסותיו, או ליתר דיוק דיווח על חלק מזערי מהם.
    בבימ"ש הוצגו תדפיסי בנק המראים הפקדות של סכומים גבוהים מהמדווח.
    לאור עדויות אלה העריך בימ"ש בסיס שכרו של המנוח בסך של 4,500 ₪ עד הגיעו לגיל 35 ומאז עד גיל פרישה בסך של 6,500 ₪ נטו.
    ע"פ קביעות אלה הועמד סך הפיצויים שנפסק לתובעות בסך של 1,600,000 ₪, אלא שבימ"ש הורה כי מסכום זה ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי בענף נפגעי עבודה ע"פ ערכם שהיה משתלם לו היה המנוח מדווח על מלא הכנסותיו.
    סכום זה גרע מסה"כ הפיצויים שנפסקו כ- 1,000,000 ₪ ,אשר לטענתנו נוכו שלא כדין ולפיכך הגשנו ערעור לבימ"ש המחוזי.

  • נזקי גוףע.א. (בימ"ש העליון) 2726/03 ר.ד.ר. נ' אררט חברה לביטוח בע"מ

    כאמור לעיל בימ"ש המחוזי קבע את בסיס שכרו הצפוי של המנוח ועל פיו ערך חישוב באשר להפסדי השכר שנגרמו לאלמנתו.
    חישוב זה נערך ע"י בימ"ש המחוזי שלא בהתאם להלכת "הידות" דבר שהקטין באופן משמעותי את שיעור הפיצוי לו הייתה זכאית אלמנתו.
    זאת ועוד הורה בימ"ש כי מסכום הפיצויים שנפסק יש לקזז שיעור טובות ההנאה שקיבלה האלמנה ממשרד הביטחון בעת לימודיה (לאחר פטירת בעלה) כ"חיילת משוחררת".
    אנו ערערנו גם על קביעה זו שכן אין מקום ולא היה בסיס משפטי לניכוי זה באשר הוא משתלם ע"י משרד הביטחון ללא קשר לפטירת בעלה, ולפיכך אינו בר ניכוי.
    בימ"ש קיבל את הערעור בשני נושאים אלה והורה על הגדלת הפיצוי בהתאם לשיטת הידות ולאחר שביטל את ניכוי תשלומי משרד הביטחון מ- 400,000 ₪ שנפסקו ע"י בימ"ש המחוזי ל- 1,074,000 ₪ !!!!

  • נזקי גוףת.א. (מחוזי ב"ש) 1122/00 ר.ד.ר. נ' אררט חברה לביטוח בע"מ

    תביעתה של צעירה שבעלה נהרג בן 25, כשבועיים לאחר הנישואין.
    המנוח עבד בחברת "אלדן" כמכונאי רכב, תחום בו רכש השכלה וניסיון, ולאור כישוריו, העסיקו אותו מנהליו בחברה, גם בתפקיד של מחלץ רכב.
    לבני הזוג לא היו ילדים והתובעת גם לא הייתה בהריון, בעת פטירת המנוח.
    לאחר פטירת המנוח, פנתה התובעת לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו וביקשה להתיר שאיבת זרע מגופת המנוח, על מנת שניתן יהיה להקפיאו ולהשתמש בו להפריית התובעת. בית המשפט נעתר לתובעת ומאוחר יותר בוצעו בה טיפולי הפרייה. במקרה אחד, הטיפול הביא להריון, אולם התובעת עברה הליך של הפלה טבעית.
    לאור גילו הצעיר של המנוח והיותו בתחילת דרכו המקצועי התבקש בימ"ש להעריך את כושר השתכרותו אשר יהווה את אמת המידה לקביעת הפיצויים לאלמנתו.
    לשם כך הובאו עדויות ממקום העבודה באשר לכישרונו, יכולותיו, והצפיות באשר לקידומו בדרגות השכר.
    ביהמ"ש קיבל ראיות אלה ועל בסיסן העריך שתהיה עליה בשכרו של המנוח בשיעור 10% תוך 5 שנים ממותו, ותוך 5 שנים נוספות תהיה עליה נוספת של 20%.
    ביהמ"ש פסק סך של 524,136 ₪ בגין נזקי התובעת לפני ניכויים (חשוב לציין כי פסק הדין ניתן לפני ששונתה בביהמ"ש העליון ההלכה בדבר "השנים האבודות").

    בפסק דינו, שגה בימ"ש ב-2 עניינים שגרעו משיעור הפיצויים אשר היה מגיע לתובעת באופן ניכר ולפיכך הגשנו ערעור על פסק הדין לבימ"ש העליון, ערעור שהתקבל והגדיל שאת שיעור הפיצויים מ- 400,000 ₪ אשר נפסקו בבימ"ש המחוזי ל- 1,074,000 ₪ שנפסקו בבימ"ש העליון.

  • נזקי גוףת.א. (מחוזי י-ם) 8063/06 ר.ק. נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

    תביעת עזבונו ויורשיו של המנוח, רב במגזר החרדי שנהרג בת"ד בגיל 36 כשהוא מותיר אלמנה ו-11 ילדים.
    המדובר בתאונה בה מצא מותו המנוח ביחד עם אימו ,פרופסור לרפואה בעלת שם ומוניטין רב בתחום התמחותה,שנסעה עימו ברכב (תביעת עיזבונה התבררה בתיק אחר שנדון בבימ"ש השלום בירושלים).
    המנוח היה איש ברוך כישרונות, מבריק וכישרוני באופן יוצא מן הרגיל, והיה מופת בעיני הסובבים אותו.
    יחד עם זאת לא ניתן היה להראות נתוני הכנסה מדווחים (תלושי שכר/שומות מס) אלא באופן חלקי ומזערי בלבד ביחס לכישוריו.
    מאחר ועל פי ההלכות הפסוקות בבתי המשפט דיווחי הכנסה הינם ראיות לכאורה לבסיס ההכנסה, הרי שאלמנתו וילדיו היו עלולים ל"צאת וידם על ראשם" בפסיקת בימ"ש לו זה היה מתבסס על תלושי השכר שהוצגו.
    בבימ"ש נעשתה עבודת פינצטה של הוכחת יכולותיו אחת לאחת על ידי מארג עדויות של חברים, משפחה, עמיתים למקצוע ועוד.
    כמו כן הוגשו ראייות שהיה בהם לבסס את הטענה באשר ליכולותיו של המנוח.
    ביהמ"ש קיבל את עמדת התובעים ופסק הפסדי שכר לעבר ולעתיד תוך העמדת בסיס שכר לפי סכומים שהיו בחלקם מדווחים לרשויות המס ובחלקם לא, אך הובאו ראיות לאמיתותם.
    בקביעת בסיס השכר העתידי הכיר ביהמ"ש בכישוריו ויכולותיו של המנוח וכי שכרו של המנוח היה צפוי להשביח עד כדי שילוש השכר הממוצע במשק, התקרה המותרת בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
    ביהמ"ש פסק סך של 517,502 ₪ בגין אבדן שירותי אב ובעל ובסה"כ הפיצויים הועמדו על סך של 3,933,246 ₪ לפני ניכוי תגמולי במוסד לביטוח לאומי.

  • נזקי גוףת.א. (מחוזי י-ם) 1562/96 ב.א.פ. (קטינה) נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

    המנוח, איש חינוך במקצועו, נהרג בגיל 37 בת"ד כשהוא מותיר אלמנה וארבעה ילדים קטינים. בתאונה נפצעו אשתו ילדיו, ונהרגה ביתו הקטנה. נזקי הגוף של יתר בני המשפחה התבררו בתביעה נפרדת בבימ"ש המחוזי בחיפה. השאלה המרכזית שנדונה בפסק הדין הייתה מהו כושר השתכרותו של המנוח. המנוח בעברו היה מנהל בי"ס אשר יצא לשבתון על מנת להתמסר להקמת ישיבה בה שימש כמנהל. במקביל שימש כמזכיר ישוב. בשל השינוי בתחום התעסוקתי של המנוח בסמוך לתאונה, לא היו נתוני הכנסה ברורים ולפיכך ניטשה מחלוקת באשר לכושר השתכרותו אשר על פיה ייקבע הפיצוי לאלמנתו וילדיו. בבימ"ש הובאו ראיות ועדויות התומכות בכך שהמנוח היה אדם מוכשר בתחום הארגון ומוערך ביותר מבחינה מקצועית. על סמך עדויות אלה העמיד בימ"ש בסיס שכרו של המנוח לעבר על 9,700 ש"ח ואילו לעתיד קבע כי יש להעלות את בסיס השכר מעבר למה שהשתכר בפועל ערב התאונה. בימ"ש העמיד את בסיס השכר לעתיד על כפל השכר הממוצע במשק. בגין אבדן שירותי אב ובעל פסק ביהמ"ש סך של 90,000 ש"ח. עוד פסק ביהמ"ש כי תגמולי ביטוח מנהלים שהתקבלו לאחר מותו של המנוח לא ינוכו מן הפיצוי שפסק ביהמ"ש במסגרת תביעת הפיצויים. (חשוב לציין כי פסק הדין ניתן לפני ששונתה בביהמ"ש העליון ההלכה בדבר "השנים האבודות").

  • נזקי גוףת.א. (מחוזי י-ם) 8132/06 א.ד. נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

    התובע הגיע ברכב מסחרי לכניסה לחניון בניין בו התגורר עד לפני מספר ימים. התובע עצר את הרכב בחלק העליון של המורד היורד אל החניון, מרחק 10-15 מ' מן השער, הכניס את הרכב להילוך חניה (PARKING), וירד במהירות מן הרכב. בשל טעות לא הפעיל את בלם היד. הרכב הוחנה במקום בו הוחנה, על מנת שלא לחסום את יציאתם של כלי רכב מן החניון. התובע ירד רגלית במורד לעבר האינטרקום על מנת לבקש משומר הבניין לפתוח את השער, ולחץ על כפתור האינטרקום. עוד בטרם נפתח השער ע"י השומר, ראה לפתע את הרכב מתדרדר במורד אל עבר השער. התובע רץ אחרי הרכב בניסיון להיכנס לתוכו ולעצרו טרם יגיע לשער אולם הדבר לא עלה בידו. הרכב פרץ את שער החניון, פגע בחלקו האמצעי, הניף חלק זה של השער באוויר מעל גג הרכב, כשזה עדיין תלוי על מסילתו, והמשיך להתדרדר לתוך החניון עד שהתנגש בקיר גרם המדרגות העולה מן החניון לבניין המגורים, המצוי מרחק של כ-7 מ' משער החניון. חלק השער אשר הונף מעל הרכב עם פריצת הרכב לחניון, שרט את גג הרכב לכל אורכו, וצנח מצידו האחר של הרכב עם התקדמותו של הרכב לתוך החניון. בעת צניחתו מגג הרכב, פגע בראשו של התובע אשר רץ מאחורי הרכב. התובע נפל על רצפת החניון ונמצא שם דקות ספורות לאחר מכן כשראשו מדמם. התובע נמצא שוכב על גבו, משמאל לרכב, גופו מקביל לרכב וראשו לכיוון השער.
    ביהמ"ש המחוזי קיבל גרסתו העובדתית של התובע וקבע כי האירוע מהווה "תאונת דרכים".

  • נזקי גוףת.א. (מחוזי חיפה) 406/07 י.כ. נ' הכשרת היישוב

    התובע, יליד שנת 1969, נפגע באורח קשה בתאונה. במשך יום התאונה, התובע עלה וירד מהסל מספר פעמים לצרכי עבודה, ובשעה 16:00 לערך עלה שוב על הסל בכדי להמשיך את עבודתו, ובמהלך העלייה של הסל כלפי מעלה, בהיותו בגובה של 9 מטרים, התהפך לפתע הסל שבו עמד התובע, והתובע נפל מיד למטה והוטח כנגד תא הנהג של המשאית וממנו על הקרקע.

    ביהמ"ש המחוזי קבע שהמשאית ועגורן הסל שמותקן עליה, מהווים יחידה אינטגראלית אחת. מדובר בכלי רכב דו- תכליתי, בעל שני ייעודים מקוריים ומובנים: האחד נסיעה בכביש (כמשאית) והשני הרמה לגובה (כעגורן סל). התובע עשה שימוש בכוח המכאני של הרכב כאשר התרומם עם עגורן הסל לגובה. בעת התאונה המנוע של הרכב הוא שהפעיל את המנוף. גם אילו המנוף היה מופעל בעזרת מנוע עצמאי ונפרד ממנוע המשאית, עדיין היה נחשב כניצול הכוח המכאני של הרכב. התהפכות הסל, כתוצאה משבירת אוזן האיזון, היא סכנה שנמצאת בתחום הסיכון של השימוש בסל ההרמה ובכך מתקיים הקשר הסיבתי בין ניצול הכוח המכאני של הרכב לבין נזקו של התובע. התוצאה הינה, אם כן, כי בענייננו חלה החזקה במרבה בדבר ניצול הכוח המכאני של הרכב ומשכך אירעה "תאונת דרכים" לפי החוק.

  • נזקי גוףת.א. (מחוזי י-ם) 7399/05 (מחוזי י-ם) ד.ב. נ' אריה חברה לביטוח בע"מ

    נער בן 13 נפגע בת"ד בגינה נפגע פגיעה תפקודית ברגלו שמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדיה העריך ב-60% נכות אורתופדית. כמו כן נקבעה נכות בשיעור 20% בגין צלקות.
    ביהמ"ש פסק לתובע פיצוי בסך 2,219,308 ₪ שכללו גם פיצוי בגין הפסדי פנסיה לעתיד.

  • נזקי גוףת.א. (מחוזי ב"ש) 7092/03 פ.י. נ' הפול המאגר הישראלי לביטוחי רכב

    תובע בן 43 נפגע בת"ד בגינה נגרם לו שיתוק מלא של פלג גוף תחתון וחלושה קלה בזרוע שמאל וחוסר תחושה מסוים בכף יד שמאל. בגין השיתוק בגפיים התחתונות נקבעה נכות בשיעור 100% ובגין החולשה ביד שמאל 10% נכות נוספים וכן- 5% נכות בגין חוסר התחושה בכף יד שמאל. ביהמ"ש פסק סכומים הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד ובגין העסקת מטפלים. כמו כן, נפסקו סכומים בגין הפסדי שכר שנגרמו לאשת התובע, אביזרים רפואיים, ואביזרים נלווים. נפסק סך של 200,000 ₪ בגין תרופות וכן סכומים בגין התאמת דיור, ניידות וצריכת חשמל מוגברת. ביהמ"ש שוכנע כי יש לפצות בגין מימון מיוחד של חופשות לנכה ופסק סך של 50,000 ₪ בראש נזק זה. סך הפיצוי כולל שכ"ט עו"ד 6,894,505 ₪.

  • נזקי גוףת.א. (מחוזי י-ם) 7233/05 נ.ש. נ' כלל חברה לביטוח

    בעקבותיה נותר משותק בפלג גופו התחתון. מומחית בתחום השיקום קבעה כי נכותו הינה בשיעור 100%. מומחה בתחום הפסיכיאטריה קבע בנוסף נכות בשיעור של 30% ואילו מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית קבע נכות בשיעור 6%. ביהמ"ש פסק כי סך נזקיו של התובע לפני ניכוי תגמולי ביטוח לאומי עומד על 6,379,178 ₪.

פסקי דין

במהלך עבודתנו, בתביעות אותן אנחנו מנהלים, אנו מקבלים פסקי דין רבים. המדובר פסקי דין שעשויים לעניין כל נפגע או ניזוק במסגרת בירור זכויותיו. לפיכך, ליקטנו עבורך חלק מאותם פסקי דין ותמצתנו כל אחד. כמובן שאין לראות בפסקי הדין כתחליף לייעוץ משפטי פרטני לכל מקרה לגופו.