• נזיקין- כללית.א. 675/05 ( שלום ראשון לציון ) ש. נ . ה

    משרדינו יצג בעל טרקטור בשווי של כ- 465,000 ₪ אשר נגנב וחברת הביטוח דחתה את תביעתו.
    בית המשפט פסק, בהחלטה תקדימית, כי מקום בו חברת ביטוח לא השיבה למבוטח על תביעתו בתקופה הקבועה בחוק ולא נימקה מדוע אין היא משלמת לו תגמולי ביטוח בגין הגניבה, לא תהיה רשאית להתגונן בבית המשפט כנגד התביעה בטענה כל שהיא.
    עוד פסק בית המשפט שמקרה כזה ( בו חברת הביטוח לא מפרטת במכתב את נימוקי דחית התביעה ) הוא התנהגות בחוסר תם לב של המבטחת והמבוטח זכאי לקבל, בנוסף לפיצויים שמגיעים לו, גם פיצויים עונשיים . במקרה הזה, קיבל התובע, בנוסף לפיצויים שמגיעים לו, הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי דינו גם פיצוי נוסף בסך של כ- 130,000 ₪ בגין כך.
    לא הוגש ערעור על פסק הדין.
    כיום, תלויה ועומדת בפני בית המשפט תביעה נוספת על סך של כ- 230,000 ₪ בגין הנזקים העקיפים שנגרמו לתובע עקב המחסור בטרקטור.

  • רשלנות רפואיתת.א. (שלום תל אביב) 15795/04 מ.א. נ' בית חולים מאיר

    תביעת רשלנות רפואית נגד בי"ח מאיר בכפר סבא. התובע הגיע לבית החולים עם תלונות על כאבים באשכים, כאשר תלונה זו לא נבדקה ולא נערכה בחינה ושלילה של תסביב אשך. חרף הכחשות בית החולים בית המשפט השתכנע שאכן הטפול היה רשלני ובית החולים לא בדק את התובע כיאות , מה גם שהתיזה שהציג בית החולים לעניין התפתחות תסביב האשך קרסה בחקירה נגדית של מומחי בית החולים .
    התוצאה היתה שבית החולים חוייב ב80% מנזקי התובע בגין אובדן האשך .

  • נזקי גוףע"א 4231/97 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' י.נ.

    משרדנו ייצג את התובע בפסק הדין העקרוני והראשון מסוגו בו עלתה שאלת הכסוי הביטוחי לנהג אשר ביום התאונה לא היה לו רשיון נהיגה בר תוקף שכן לא חידש אותו עקב קנסות חניה . בית המשפט קיבל טענותינו ונפסק שגם במקרה זה יש כיסוי ביטוחי חרף אי התשלום (ובלבד שלא חלפה שנה מיום פקיעת הרשיון ). התובע זכה לפיצוי בגין פציעתו .

  • נזקי גוףע"א 7244/97 פ.ח. נ' רותם חברה לביטוח בע"מ

    המדובר בפסק דין עקרוני של בית המשפט העליון שבו לראשונה נפסק פיצוי לאלמנה בגין הפסדי תמיכה מבעלה המנוח חרף העובדה כי נישאה מחדש.
    ביהמ"ש העליון קבע שיש חשיבות לעניין קביעת גובה הפיצויים לאלמנה, לשאלה אם ובכמה נופל כושר השתכרותו של הבעל הנוכחי מזה של המנוח. מתוך הראיות שבאו בפני בית-המשפט המחוזי, ברור שכושר השתכרותו של המנוח היה גבוה בצורה ניכרת מזה של הבעל הנוכחי, אך בית-המשפט – אשר סבר שאין חשיבות לפער בכושר ההשתכרות בין השניים, וכי מיום נישואיה לבעל הנוכחי אין האלמנה זכאית לפיצוי על אובדן תמיכה – לא קבע מהו כושר ההשתכרות של הבעל החדש. בנסיבות אלה, הוחזר הדיון לביהמ"ש המחוזי, על-מנת שיחליט מחדש על הפיצוי המגיע לאלמנה בהתחשב, בין היתר, בנתון של הפער בין כושר ההשתכרות של המנוח לזה של הבעל הנוכחי.

  • נזקי גוףת.א. (שלום ירושלים) 2487/06 א.ק. נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

    תביעת יורשים ותלויים של המנוחה שהייתה בת 68 במותה. המנוחה הייתה אחת המומחים הידועים והמוערכים בארץ בתחום הרפואה הפנימית והראומטולוגיה.
    במועד התאונה כבר פרשה מעבודתה בבי"ח והשתכרה מחוו"ד פרטיות, יעוץ ועבודה בקופ"ח ועוד.
    השאלה שניצבה בפני בימ"ש מהו בסיס השכר אותו יש לחשב ועד איזה גיל הייתה צפויה המנוחה להשתכר סכום זה.
    בבימ"ש הובאו ראיות באשר למומחיותה וההערכה הרבה לה זכתה במקצועה וכן לשיעור רווחיה טרם התאונה.

    על סמך ראיות אלה ביהמ"ש סטה מהחזקה לפיה בסיס השכר יחושב עד גיל הפרישה הקבוע בחוק (67 שנים), ומצא לנכון לקבוע שהמנוחה הייתה משתכרת כדי שילוש השכר הממוצע במשק עד הגיעה לגיל 75!!!

    שאלה נוספת לה נדרש בימ"ש האם ילדים בגירים אשר נתמכו ע"י המנוחה יחשבו כ"תלויים" וזכאים לפיצוי בגין הפסדיהם.
    בימ"ש קיבל טיעון זה וקבע כי על פי הראיות שהובאו 4 מילדי המנוחה יחשבו "תלויים" ונפסק להם פיצוי.

    ביהמ"ש קבע כמסקנה שהמנוחה ובעלה היו תומכים כספית בכ"א מילדיהם הבגירים שאף להם ילדים משלהם. בסה"כ פסק ביהמ"ש אבדן תמיכה לילדי המנוחה בסך של 287,634 ₪.
    נזקיה של התובעת הועמדו על 1,662,709 ₪ לפני ניכויים.

    שאלה נוספת התעוררה בפני בימ"ש האם יש לנכות מהיעזבון את קצבאות הפנסיה המשולמות לאחר הפטירה.
    בימ"ש קבע כי יש לנכות קצבאות אלה אף שאלה שולמו (בשיעור מורחב יותר) גם טרם התאונה ולאחר פרישת המנוחה מעבודתה, ולכאורה אין לראותם כ"טובת הנאה" שצמחה מהתאונה- תנאי לביצוע הניכוי.
    על פסק דין זה מוגש ערעור לבימ"ש המחוזי.

  • נזקי גוףת.א. (שלום תל אביב) 25103/05 עיזבון המנוח ל.א. נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ

    המנוח בן 26 נהרג בתאונת דרכים כ-3 חודשים לאחר נישואיו.
    עובר לתאונה עבד התובע כסייר בחברת "מוקד 101".
    לאור גילו הצעיר התעוררה מחלוקת באשר לבסיס שכרו, על פיו יקבע שיעור הפיצויים לאלמנתו. על מנת להוכיח כושר השתכרות גבוהה מזה שהיה ערב התאונה, הובאו ראיות באשר להשכלה ותוכניות להתפתחות מקצועית.
    בין היתר הוכח כי בסיום שירותו למד במכון הטכנולוגי בחולון והשלים את תעודת הבגרות שלו. לאחר מכן, למד למבחן הפסיכומטרי ונרשם ללימודי ניהול טכנולוגי במכון הטכנולוגי בחולון. בתום שנת הלימודים פרש מלימודים אלה, והחל ללמוד במכללת "עתיד" במסלול של הנדסאי רכב, כאשר מטרתו של המנוח הייתה להמשיך ללימודי שמאות רכב.

    ביהמ"ש הכיר בבסיס שכר שהיה משתפר עם רכישת מקצוע בו החל התובע ללמוד, והעמידו על סך של כ- 7,900 ₪ לעומת שכרו בפועל ערב התאונה שהיה בסך של כ- 5,000 ₪ בלבד.

    במ"ש פסק לעיזבון סך של 1,303,245 ₪ לפני ניכויים.

  • נזקי גוףב.ר.ע. (עליון ירושלים) 820/09 ש.א. נ' סהר חברה לביטוח בע"מ

    כאמור לעיל בימ"ש השלום ובימ"ש המחוזי קבעו כי יש לנכות תגמולי מל"ל רעיוניים אותם התובעות אינן מקבלות בפועל, בשל העובדה שהמנוח לא דיווח על מלא שכרו.

    התוצאה הייתה נגיסה של כ- 2/3 משיעור הפיצויים שנפסק.
    תוצאה זו אינה צודקת ואינה נכונה משפטית ולפיכך הוגש ערעור שני בעניין זה והפעם לבימ"ש העליון.

    בימ"ש העליון בפסק דין מנומק קיבל טענותינו, ביטל קביעות בימ"ש השלום והמחוזי והורה כי יש לבצע ניכוי של גימלאות אותן מקבלות התובעות בפועל בלבד !!!

    התוצאה הינה כי משיעור הפיצויים אשר הועמד על סך של כ- 1,600,000 ינוכו כ- 470,000 ₪ בלבד במקום 1,000,000 ₪ שנוכו ע"פ קביעת בימ"ש השלום.

  • נזקי גוףע.א. (מחוזי ירושלים) 3198/09 ש.א. נ' סהר חברה לביטוח בע"מ

    בימ"ש המחוזי נדרש בין היתר לשאלה, האם נכון קבע בימ"ש השלום שיש לנכות תגמולי מוסד לביטוח לאומי "רעיוניים" אותם היו זכאיות התובעות לקבל לו היה המנוח מדווח על מלוא שכרו (ובהתאם היה משלם גם דמי ביטוח לאומי) ואשר אותם אינן מקבלות בפועל.

    ע"פ קביעת בימ"ש השלום נוכו גמלאות המוסד לביטוח לאומי ע"פ 4,500 ₪ לתקופה שעד הגיע המנוח לגיל 35 ומאז לפי 6,500 ₪ כאשר בפועל משולמות גמלאות ע"פ בסיס שכר מדווח בסך של 3,440 ₪.
    המדובר בפער של למעלה מחצי מליון שקל !

    בימ"ש המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי והורה כי יש לבצע ניכוי רעיוני ואולם צמצמו על פי בסיס השכר אשר נקבע ערב מותו של המנוח -4,500 ₪-ולא ע"פ הדירוג שנקבע בפסק דינו של בימ"ש השלום מגיל 35 לפי 6,500 ₪.
    זאת לאור טענתנו שהתקבלה, לפיה בכל מקרה שיעור גמלאות ביטוח לאומי נקבע ע"פ שכר מדווח ערב התאונה ללא קשר ליכולת גידול עתידי בשכר.

    יחד עם זאת גם פסק דין זה הותיר את התובעות מקופחות באשר בוצעו ניכויים של גמלאות שאינן מקבלות בפועל !!

    לפיכך הוגש בקשת רשות ערעור לבימ"ש העליון בנושא זה, ערעור שהתקבל כפי שיפורט להלן.

  • נזקי גוףת.א. (שלום ירושלים) 8518/04 ש.א. נ' סהר חברה לביטוח בע"מ

    תביעת עזבונו ויורשות של המנוח שהיה בן 28 כשנהרג בת"ד.
    התובעות הינן אלמנתו וביתו של המנוח אשר עבד למחייתם כנהג משאית וביצע הובלות בשוק החופשי.
    אלמנתו הייתה כבת 16.5 במועד התאונה וביתו כבת 9 חודשים בלבד !!

    הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה שכן יש לראות במנוח כמי שנהג ללא רישיון נהיגה מאחר וע"פ רישום של משרד הרישוי הוברר כי זה האחרון המליץ על זימונו לבדיקה טרם יוארך תוקף רישיונו, מה שלא התבצע בפועל.
    לטענת חברת הביטוח על המנוח היה לפנות למשרד הרישוי לביצוע הבדיקה (גם אם לא הוכח שזומן אליה), ומשלא עשה כן יש לראות בו כמי שנהג ללא רישיון.
    בימ"ש דחה טענת חברת הביטוח לפיה לנהג לא היה רישיון תקף לאור ההלכה הפסוקה אותה הצגנו בבימ"ש לפיה כל עוד לא הוכח באופן פוזיטיבי על ידיעת הנהג כי רישיונו נשלל/הותלה, יש לראותו כמי שנוהג עם רישיון תקף.

    מחלוקת נוספת שהתעוררה היא מהו בסיס שכרו של המנוח מעסק ההובלות, אשר יהווה אמת מידה לפסיקת שיעור הפיצויים להן זכאיות התובעות.
    זאת מאחר והתובע לא דיווח על מלא הכנסותיו, או ליתר דיוק דיווח על חלק מזערי מהם.
    בבימ"ש הוצגו תדפיסי בנק המראים הפקדות של סכומים גבוהים מהמדווח.
    לאור עדויות אלה העריך בימ"ש בסיס שכרו של המנוח בסך של 4,500 ₪ עד הגיעו לגיל 35 ומאז עד גיל פרישה בסך של 6,500 ₪ נטו.
    ע"פ קביעות אלה הועמד סך הפיצויים שנפסק לתובעות בסך של 1,600,000 ₪, אלא שבימ"ש הורה כי מסכום זה ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי בענף נפגעי עבודה ע"פ ערכם שהיה משתלם לו היה המנוח מדווח על מלא הכנסותיו.
    סכום זה גרע מסה"כ הפיצויים שנפסקו כ- 1,000,000 ₪ ,אשר לטענתנו נוכו שלא כדין ולפיכך הגשנו ערעור לבימ"ש המחוזי.

  • נזקי גוףע.א. (בימ"ש העליון) 2726/03 ר.ד.ר. נ' אררט חברה לביטוח בע"מ

    כאמור לעיל בימ"ש המחוזי קבע את בסיס שכרו הצפוי של המנוח ועל פיו ערך חישוב באשר להפסדי השכר שנגרמו לאלמנתו.
    חישוב זה נערך ע"י בימ"ש המחוזי שלא בהתאם להלכת "הידות" דבר שהקטין באופן משמעותי את שיעור הפיצוי לו הייתה זכאית אלמנתו.
    זאת ועוד הורה בימ"ש כי מסכום הפיצויים שנפסק יש לקזז שיעור טובות ההנאה שקיבלה האלמנה ממשרד הביטחון בעת לימודיה (לאחר פטירת בעלה) כ"חיילת משוחררת".
    אנו ערערנו גם על קביעה זו שכן אין מקום ולא היה בסיס משפטי לניכוי זה באשר הוא משתלם ע"י משרד הביטחון ללא קשר לפטירת בעלה, ולפיכך אינו בר ניכוי.
    בימ"ש קיבל את הערעור בשני נושאים אלה והורה על הגדלת הפיצוי בהתאם לשיטת הידות ולאחר שביטל את ניכוי תשלומי משרד הביטחון מ- 400,000 ₪ שנפסקו ע"י בימ"ש המחוזי ל- 1,074,000 ₪ !!!!

פסקי דין

במהלך עבודתנו, בתביעות אותן אנחנו מנהלים, אנו מקבלים פסקי דין רבים. המדובר פסקי דין שעשויים לעניין כל נפגע או ניזוק במסגרת בירור זכויותיו. לפיכך, ליקטנו עבורך חלק מאותם פסקי דין ותמצתנו כל אחד. כמובן שאין לראות בפסקי הדין כתחליף לייעוץ משפטי פרטני לכל מקרה לגופו.