• נזקי גוףת.א. (מחוזי ב"ש) 1122/00 ר.ד.ר. נ' אררט חברה לביטוח בע"מ

    תביעתה של צעירה שבעלה נהרג בן 25, כשבועיים לאחר הנישואין.
    המנוח עבד בחברת "אלדן" כמכונאי רכב, תחום בו רכש השכלה וניסיון, ולאור כישוריו, העסיקו אותו מנהליו בחברה, גם בתפקיד של מחלץ רכב.
    לבני הזוג לא היו ילדים והתובעת גם לא הייתה בהריון, בעת פטירת המנוח.
    לאחר פטירת המנוח, פנתה התובעת לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו וביקשה להתיר שאיבת זרע מגופת המנוח, על מנת שניתן יהיה להקפיאו ולהשתמש בו להפריית התובעת. בית המשפט נעתר לתובעת ומאוחר יותר בוצעו בה טיפולי הפרייה. במקרה אחד, הטיפול הביא להריון, אולם התובעת עברה הליך של הפלה טבעית.
    לאור גילו הצעיר של המנוח והיותו בתחילת דרכו המקצועי התבקש בימ"ש להעריך את כושר השתכרותו אשר יהווה את אמת המידה לקביעת הפיצויים לאלמנתו.
    לשם כך הובאו עדויות ממקום העבודה באשר לכישרונו, יכולותיו, והצפיות באשר לקידומו בדרגות השכר.
    ביהמ"ש קיבל ראיות אלה ועל בסיסן העריך שתהיה עליה בשכרו של המנוח בשיעור 10% תוך 5 שנים ממותו, ותוך 5 שנים נוספות תהיה עליה נוספת של 20%.
    ביהמ"ש פסק סך של 524,136 ₪ בגין נזקי התובעת לפני ניכויים (חשוב לציין כי פסק הדין ניתן לפני ששונתה בביהמ"ש העליון ההלכה בדבר "השנים האבודות").

    בפסק דינו, שגה בימ"ש ב-2 עניינים שגרעו משיעור הפיצויים אשר היה מגיע לתובעת באופן ניכר ולפיכך הגשנו ערעור על פסק הדין לבימ"ש העליון, ערעור שהתקבל והגדיל שאת שיעור הפיצויים מ- 400,000 ₪ אשר נפסקו בבימ"ש המחוזי ל- 1,074,000 ₪ שנפסקו בבימ"ש העליון.

  • נזקי גוףת.א. (מחוזי י-ם) 8063/06 ר.ק. נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

    תביעת עזבונו ויורשיו של המנוח, רב במגזר החרדי שנהרג בת"ד בגיל 36 כשהוא מותיר אלמנה ו-11 ילדים.
    המדובר בתאונה בה מצא מותו המנוח ביחד עם אימו ,פרופסור לרפואה בעלת שם ומוניטין רב בתחום התמחותה,שנסעה עימו ברכב (תביעת עיזבונה התבררה בתיק אחר שנדון בבימ"ש השלום בירושלים).
    המנוח היה איש ברוך כישרונות, מבריק וכישרוני באופן יוצא מן הרגיל, והיה מופת בעיני הסובבים אותו.
    יחד עם זאת לא ניתן היה להראות נתוני הכנסה מדווחים (תלושי שכר/שומות מס) אלא באופן חלקי ומזערי בלבד ביחס לכישוריו.
    מאחר ועל פי ההלכות הפסוקות בבתי המשפט דיווחי הכנסה הינם ראיות לכאורה לבסיס ההכנסה, הרי שאלמנתו וילדיו היו עלולים ל"צאת וידם על ראשם" בפסיקת בימ"ש לו זה היה מתבסס על תלושי השכר שהוצגו.
    בבימ"ש נעשתה עבודת פינצטה של הוכחת יכולותיו אחת לאחת על ידי מארג עדויות של חברים, משפחה, עמיתים למקצוע ועוד.
    כמו כן הוגשו ראייות שהיה בהם לבסס את הטענה באשר ליכולותיו של המנוח.
    ביהמ"ש קיבל את עמדת התובעים ופסק הפסדי שכר לעבר ולעתיד תוך העמדת בסיס שכר לפי סכומים שהיו בחלקם מדווחים לרשויות המס ובחלקם לא, אך הובאו ראיות לאמיתותם.
    בקביעת בסיס השכר העתידי הכיר ביהמ"ש בכישוריו ויכולותיו של המנוח וכי שכרו של המנוח היה צפוי להשביח עד כדי שילוש השכר הממוצע במשק, התקרה המותרת בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
    ביהמ"ש פסק סך של 517,502 ₪ בגין אבדן שירותי אב ובעל ובסה"כ הפיצויים הועמדו על סך של 3,933,246 ₪ לפני ניכוי תגמולי במוסד לביטוח לאומי.

  • נזקי גוףת.א. (מחוזי י-ם) 1562/96 ב.א.פ. (קטינה) נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

    המנוח, איש חינוך במקצועו, נהרג בגיל 37 בת"ד כשהוא מותיר אלמנה וארבעה ילדים קטינים. בתאונה נפצעו אשתו ילדיו, ונהרגה ביתו הקטנה. נזקי הגוף של יתר בני המשפחה התבררו בתביעה נפרדת בבימ"ש המחוזי בחיפה. השאלה המרכזית שנדונה בפסק הדין הייתה מהו כושר השתכרותו של המנוח. המנוח בעברו היה מנהל בי"ס אשר יצא לשבתון על מנת להתמסר להקמת ישיבה בה שימש כמנהל. במקביל שימש כמזכיר ישוב. בשל השינוי בתחום התעסוקתי של המנוח בסמוך לתאונה, לא היו נתוני הכנסה ברורים ולפיכך ניטשה מחלוקת באשר לכושר השתכרותו אשר על פיה ייקבע הפיצוי לאלמנתו וילדיו. בבימ"ש הובאו ראיות ועדויות התומכות בכך שהמנוח היה אדם מוכשר בתחום הארגון ומוערך ביותר מבחינה מקצועית. על סמך עדויות אלה העמיד בימ"ש בסיס שכרו של המנוח לעבר על 9,700 ש"ח ואילו לעתיד קבע כי יש להעלות את בסיס השכר מעבר למה שהשתכר בפועל ערב התאונה. בימ"ש העמיד את בסיס השכר לעתיד על כפל השכר הממוצע במשק. בגין אבדן שירותי אב ובעל פסק ביהמ"ש סך של 90,000 ש"ח. עוד פסק ביהמ"ש כי תגמולי ביטוח מנהלים שהתקבלו לאחר מותו של המנוח לא ינוכו מן הפיצוי שפסק ביהמ"ש במסגרת תביעת הפיצויים. (חשוב לציין כי פסק הדין ניתן לפני ששונתה בביהמ"ש העליון ההלכה בדבר "השנים האבודות").

  • נזקי גוףת.א. (מחוזי י-ם) 8132/06 א.ד. נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

    התובע הגיע ברכב מסחרי לכניסה לחניון בניין בו התגורר עד לפני מספר ימים. התובע עצר את הרכב בחלק העליון של המורד היורד אל החניון, מרחק 10-15 מ' מן השער, הכניס את הרכב להילוך חניה (PARKING), וירד במהירות מן הרכב. בשל טעות לא הפעיל את בלם היד. הרכב הוחנה במקום בו הוחנה, על מנת שלא לחסום את יציאתם של כלי רכב מן החניון. התובע ירד רגלית במורד לעבר האינטרקום על מנת לבקש משומר הבניין לפתוח את השער, ולחץ על כפתור האינטרקום. עוד בטרם נפתח השער ע"י השומר, ראה לפתע את הרכב מתדרדר במורד אל עבר השער. התובע רץ אחרי הרכב בניסיון להיכנס לתוכו ולעצרו טרם יגיע לשער אולם הדבר לא עלה בידו. הרכב פרץ את שער החניון, פגע בחלקו האמצעי, הניף חלק זה של השער באוויר מעל גג הרכב, כשזה עדיין תלוי על מסילתו, והמשיך להתדרדר לתוך החניון עד שהתנגש בקיר גרם המדרגות העולה מן החניון לבניין המגורים, המצוי מרחק של כ-7 מ' משער החניון. חלק השער אשר הונף מעל הרכב עם פריצת הרכב לחניון, שרט את גג הרכב לכל אורכו, וצנח מצידו האחר של הרכב עם התקדמותו של הרכב לתוך החניון. בעת צניחתו מגג הרכב, פגע בראשו של התובע אשר רץ מאחורי הרכב. התובע נפל על רצפת החניון ונמצא שם דקות ספורות לאחר מכן כשראשו מדמם. התובע נמצא שוכב על גבו, משמאל לרכב, גופו מקביל לרכב וראשו לכיוון השער.
    ביהמ"ש המחוזי קיבל גרסתו העובדתית של התובע וקבע כי האירוע מהווה "תאונת דרכים".

  • נזקי גוףת.א. (מחוזי חיפה) 406/07 י.כ. נ' הכשרת היישוב

    התובע, יליד שנת 1969, נפגע באורח קשה בתאונה. במשך יום התאונה, התובע עלה וירד מהסל מספר פעמים לצרכי עבודה, ובשעה 16:00 לערך עלה שוב על הסל בכדי להמשיך את עבודתו, ובמהלך העלייה של הסל כלפי מעלה, בהיותו בגובה של 9 מטרים, התהפך לפתע הסל שבו עמד התובע, והתובע נפל מיד למטה והוטח כנגד תא הנהג של המשאית וממנו על הקרקע.

    ביהמ"ש המחוזי קבע שהמשאית ועגורן הסל שמותקן עליה, מהווים יחידה אינטגראלית אחת. מדובר בכלי רכב דו- תכליתי, בעל שני ייעודים מקוריים ומובנים: האחד נסיעה בכביש (כמשאית) והשני הרמה לגובה (כעגורן סל). התובע עשה שימוש בכוח המכאני של הרכב כאשר התרומם עם עגורן הסל לגובה. בעת התאונה המנוע של הרכב הוא שהפעיל את המנוף. גם אילו המנוף היה מופעל בעזרת מנוע עצמאי ונפרד ממנוע המשאית, עדיין היה נחשב כניצול הכוח המכאני של הרכב. התהפכות הסל, כתוצאה משבירת אוזן האיזון, היא סכנה שנמצאת בתחום הסיכון של השימוש בסל ההרמה ובכך מתקיים הקשר הסיבתי בין ניצול הכוח המכאני של הרכב לבין נזקו של התובע. התוצאה הינה, אם כן, כי בענייננו חלה החזקה במרבה בדבר ניצול הכוח המכאני של הרכב ומשכך אירעה "תאונת דרכים" לפי החוק.

  • נזקי גוףת.א. (מחוזי י-ם) 7399/05 (מחוזי י-ם) ד.ב. נ' אריה חברה לביטוח בע"מ

    נער בן 13 נפגע בת"ד בגינה נפגע פגיעה תפקודית ברגלו שמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדיה העריך ב-60% נכות אורתופדית. כמו כן נקבעה נכות בשיעור 20% בגין צלקות.
    ביהמ"ש פסק לתובע פיצוי בסך 2,219,308 ₪ שכללו גם פיצוי בגין הפסדי פנסיה לעתיד.

  • קופת חוליםעב' (תל אביב) 3283/04 ג.ס. נ' מכבי שירותי בריאות

    תביעה של מבוטחת מכבי להחזר בגין הוצאות רפואיות שהוציאה בחו"ל עבור טיפולים מצילי חיים, אשר לא אושרו בזמן אמת, ולפיכך נדרשה לממן בעצמה טיפולים אלו . בית הדין מצא כי נפלו בהתנהלותה ובהחלטתה של ועדת הערר מטעמה פגמים המאיינים את החלטת ועדת הבריאות מבחינה משפטית. לאחר שקילת טענות הצדדים ועמדות המומחים שהובאו הגיע בית הדין למסקנה כי מתקיימים בעניינה של התובעת התנאים המצטברים המזכים בחוק למימון הטיפולים שעברה בארצות הברית במסגרת החוק והתקנות את תוקף החלטתה. בית הדין פסק כי על מכבי לשלם סך של 423,433 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ליום התשלום בפועל וכן סך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הוצאות משפט.

  • ביטוחתא"ק (שלום תל אביב) 153432/09 ב.ע. נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

    תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע. רכב התובע בוטח בפוליסה לביטוח רכב נכה הכוללת אביזרים בסכום של 535,875 ₪. לאחר שהרכב נבדק בסמוך לאירוע ע"י שמאי מטעם הנתבעת וקבע כי הרכב הינו "אבדן להלכה" (total loss). הנתבעת התכחשה לבדיקה מטעם השמאי והעלתה טענות בניגוד למוסכם בפוליסת הביטוח. הנתבעת סירבה לשלם לתובע שווי האביזרים בסכום שבוטח בפוליסה וטענה כי יש לנכות בלאי. התביעה הוגשה במסגרת הליך של סדר דין מקוצר, שבו הנתבעת נדרשת לבקש ולקבל מבית המשפט רשות להתגונן. בקשת רשות של הפניקס להתגונן נדחתה ע"י ביהמ"ש ומכאן שזו חויבה לשלם מלוא סכום הביטוח לפי הפוליסה. בימ"ש קיבל טענותינו לפיה תנאי הפוליסה אינם מאפשרים לנתבעת לנכות בלאי, וכי יש לשלם את מלוא שווי האביזרים כערכם בפוליסה. הנתבעת לא השלימה עם פסק דין זה והגישה ערעור התלוי ועומד בבימ"ש המחוזי בתל אביב.

  • ביטוחת.א. (ראשון לציון) 7891/01 ד.ש. נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

    התובע עבד משך שנים רבות כמסגר עד שנפגע בתאונת עבודה. התובע תבע במסגרת פוליסת ביטוח מנהלים שרכש לקבל תגמולי אי כושר לאור העובדה כי לא היה מסוגל לחזור לעבודתו כמסגר וכי אינו מתאים לעבודת ניהול. בימ"ש מינה מומחה תעסוקתי מטעמו אשר קבע כי התובע יכול במומו להשתלב במגוון עיסוקים. למרות חוות דעת מומחה זה, ביהמ"ש קיבל גרסתו של התובע לפיה אינו כשיר לעיסוקים המצריכים ניהול ופיקוח על אחרים ובמיוחד נכון הדבר בהליכי בניה המצריכים לא רק ידע ומומחיות במקצועות הבניה למיניהם אלא אף הסמכה והרשאה פורמאליים אשר בלעדיהם מנוע אדם לעסוק בהם, אישורים שאין לתובע. ביהמ"ש הגיע לדעה חד משמעית כי נשללה מהתובע היכולת לעסוק בעיסוק בעל זיקה לעיסוקו הקודם שהינו עבודת מסגר ופי שהדבר נדרש על פי המבחנים שבהלכה. ביהמ"ש קבע כי התובע הוכיח שהוא עומד בתנאים הנדרשים לזכותו בדמי הביטוח כקבוע בפוליסה וחייב את הנתבעת לשלם לתובע את מלוא סכום התגמול החודשי הקבוע בפוליסה בגין אובדן כושר השתכרות כשהוא משוערך לפי הוראות הפוליסה, וזאת לתקופה שמיום 1.03.01 ועד ליום הגשת התביעה כשהוא ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן, ניתן פסק דין הצהרתי לפיו התובע זכאי לקבל מהנתבעת את מלוא תגמולי הביטוח בגין אובדן כושר השתכרות כשהם משוערכים לפי הוראות הפוליסה, מיום הגשת התביעה ועד ליום 1.5.23. לבסוף נקבע כי התובע פטור מתשלום פרמיית הביטוח בגין תגמולים אלה. על פס"ד זה הוגש ערעור לבימ"ש מחוזי, ערעור אשר הסתיים בהסדר פשרה.

  • נזיקין- כללית.א. (מחוזי חיפה) 258/01 שפורן דייווי נ' תורג'מן ז'ק

    תביעה של קטין שנפגע בעת שרכב על קורקינט ממונע. ביהמ"ש נדרש להכרעה האם המדובר ב"רכב מנועי" כהגדרתו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. ביהמ"ש המחוזי פסק שהקורקינט הינו רכב מנועי לפי החוק וכי אין זכאות לפי החוק. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון כשאנו טוענים כי אין מדובר ברכב שעיקר ייעודו לתחבורה אלא ברכב צעצוע התיק ממתין מזה למעלה משנתיים להכרעת בית המשפט העליון ...

פסקי דין

במהלך עבודתנו, בתביעות אותן אנחנו מנהלים, אנו מקבלים פסקי דין רבים. המדובר פסקי דין שעשויים לעניין כל נפגע או ניזוק במסגרת בירור זכויותיו. לפיכך, ליקטנו עבורך חלק מאותם פסקי דין ותמצתנו כל אחד. כמובן שאין לראות בפסקי הדין כתחליף לייעוץ משפטי פרטני לכל מקרה לגופו.